עוז (עוזי) מנדלוביץ נולד ב ב' ניסן תשנ"ג, 23 במרץ 1993. עוז, לוחם ביחידת הפלחה"ן של גדס"ר גולני, נפל בקרב הקשה בשאג'עיה שבעזה במבצע צוק איתן ב-כ"ב בתמוז תשע"ד, 20 ביולי 2014.

קווים לדמותו 

 עוז היה חייל קרבי (מאגיסט) ספורטאי מחונן, כדורגלן מצטיין, אצן מקצועי, מדריך כושר וגם כנר מוכשר.

פעילות צבאית - לפני הצבא, שאף עוז להגיע ליחידה מובחרת, למקום בו יוכל לתרום כמה שיותר ולעשות שירות משמעותי. הוא עבר בקלות את הגיבוש ליחידות החטיבתיות של גולני והגיע לגדס"ר לפלוגת ההנדסה של גולני, שם שרת כמאגיסט היחידה. לאורך השירות תיארו אותו חייליו וחבריו כחייל למופת וחבר נאמן, שמקפיד לשמור על מורל הצוות, לגבש ולחזק במצבים הקשים והרגישים ביותר.

את המסלול הקשה, שנמשך שנה ו-3 חודשים, עבר בהצטיינות, כאשר מעת לעת הוא מקבל תעודות הצטיינות על הישגיו ומייצג את יחידתו בתחרויות ובמבחנים חטיבתיים וצבאיים ויצא לפעילויות מבצעיות מיוחדות. עוז איבד את חייו כאשר עמד בחוד החנית של מבצע צוק איתן, מחפה ומגן על חבריו עם המאג (מקלע) שנשא

 

יכולת חשיבה מתקדמת - עוז היה בחור חכם ומפולפל, מלא מוטיבציה, שאפתן, וזכה כבר בגיל צעיר פעמיים (11+12) במקום ראשון בארץ במשחקי חשיבה. עוז "כיכב" גם בלימודיו ועשה תעודת בגרות בת 41 יחידות.

 

כדורגל וספורט - עוז היה גם כדורגלן מחונן ומקצועי ושיחק בבני סכנין ובהפועל משגב . בנוסף, היה אצן ואת חדרו מעטרים עשרות גביעים ומדליות. מידי יום הוא הקדיש כל רגע פנוי לאימונים בריצה, בחדר הכושר ובתרגילי כושר בבית.

 

כישורי נגינה - בגיל 8 החל לנגן בפסנתר, בגיל 10 בחר לעבור לכינור וכבר בגיל 13 השתתף בקונצרטים בקשת אילון. בבר המצווה שלו ניגן את "א יידישע מאמא", ניגון הידוע כמורכב. עוז השתתף בתזמורת הקיבוצים ונבחר לטוס מטעמה לסיור הופעות עם הכינור בגרמניה ובהולנד.

 כינורו של עוז לא נדם עד יומו האחרון. בחופשות מהצבא וגם בזו האחרונה הקפיד לנגן יצירות שונות שבחר והתעמת איתן לבד... תמיד נגינתו הייתה נחת לאוזן.

לאחר לכתו חבר אייל שילוח למשפחתו של עוז בעקבות הסיפור המרגש. כך נרקם קשר מאוד מיוחד. אייל פתח את פסטיבל הכליזמרים עם כינורו של עוז וסייע למשפחה להגשים את רצונו של עוז שלא הספיק לקיים בחייו - טיפול לכינור וחידוש חלקיו. כך, אגב, התגלה סיפורו של הכינור העתיק של עוז:

סיפור הכינור - כינורו של עוז התגלגל לישראל ע"י יהודים ששרדו את השואה. מי שניגנו על הכינור למעשה אולצו לנגן ב"קבלת הפנים" של האסירים החדשים, כליווי בצאתם של האסירים לעבודה וכאשר הלכו לתאי הגזים במחנה ההשמדה מיידנק. כינור זה הוא אחד מהכינורות שמצאו את דרכם אל אמנון ויינשטיין, בונה הכינורות מתל-אביב, והפכו למפעל חייו. הוא תיקן והשביח אותם והסיפורים האנושיים שמאחוריהם תועדו. הכינור זכה לחיים חדשים והוא זכה לנגן שוב בידי עוז לאחר כשבעים שנים של שתיקה.

אייל בחר שלא לתת לכינורו של עוז כי יידום ויצק לתוך כיתות האמן השנה תכנים הכוללים גם פרוייקט מיוחד - כתיבת יצירה מוזיקלית על פי הקווים לדמותו של עוז על ידי המלחין והפסנתרן ד"ר יורי ברנר. נגינת היצירה תבוצע על ידי בכירי אמנים בינלאומיים ולצדם חיילים מוזיקאים מצטיינים וסטודנטים בקונצרט מיוחד במסגרת כיתות האמן הבינלאומיות 2017. במסגרת כיתות האמן תעניק המשפחה מלגות לזכרו של עוז לסטודנטים ולחיילים מצטיינים.

אייל שילוח גם בחר לשאת את כינורו של עוז ולנגן עימו באירועים מיוחדים לזכרו ולהנצחתו של עוז בארץ וברחבי העולם.

לסיכום - עוז הוא דמות מופת ערכית ואנושית. הוא היה אדם אופטימי מלא בשמחת חיים, חדור חדוות נתינה ורצון לעזור לזולת, מוזיקאי מוכשר וספורטאי מחונן. אנשים אהבו להימצא בחברתו. חבריו שספדו לו תיארו אותו כ"חבר הכי טוב בעולם" ומפקדיו מתארים חייל למופת.